השימוש בשיטה הזו נעשה היכן שהלקוח לא יודע מראש איזה מוצר או שירות המוכר יכול להציע לו.

לדוגמא, ספק אם השיטה הזו מתאימה לחנות של טלפונים סלולאריים כיוון שכל הדגמים הם סטנדרטיים ולרוב הם כבר ידועים לקונה – ואילו ספר, סוכן מקרקעין, מלצר או מוכר בחנות תכשיטים בהחלט יכולים להשתמש בה.

כאשר המוכר מציע לקונה הפוטנציאלי אפשרויות שונות של המוצר או של השירות, את האפשרות ה"טעימה" ביותר הוא דוחה "לקינוח".

אם בזמן ההצגה הקונה בוחר אחת מהאפשרויות האחרות אשר הוצעו – מעולה, המכירה התקיימה. אולם אם הלקוח לא עצר על אף אפשרות, המוכר אומר משהו בסגנון: "וכעת אני רוצה להראות לך מוצר שאנחנו קוראים לו "WOW!" – מפני שאלה הן בדיוק המילים שהלקוחות אומרים כאשר רואים אותו..."

והוא מראה באופן מופגן במיוחד את המוצר ללקוח.

פועלים כאן שני מנגנונים בו זמנית – יצירת ציפיות גבוהות ואפקט העדר. מצד אחד, אנחנו הכנו את האדם מראש שהוא צריך להתפעל כאשר יראה את המוצר או כאשר ישמע את תיאור השירות.

מצד שני, הודענו לקונה באופן בלתי טרדני שאנשים רבים אחרים העריכו את המוצר הזה בתור דבר מדהים. רבים הסיכויים שזה ידחוף את הלקוח להערכה גבוהה יותר של המוצר המוצע – וזה אומר שגם אל הקניה.

על מנת להעצים את האפקט מהשיטה הזו ניתן להראות ממש לפני אפשרות ה"WOW!" אפשרות בלתי מושכת כלשהי – בזכות הניגוד ההצעה הבאה תיראה לו קוסמת הרבה יותר.

אמת, על מנת שהשיטה תעבוד המוצר באמת צריך להיות טוב, צריך להוות דבר מיוחד. אף אחד לא יתפעל מדברים רגילים ופשוטים.