בעקבות התפתחות השוק וצמיחתן של חברות רבות, בשוק העבודה קיים מחסור מסוים בעובדים. מדובר בעובדים בעלי מקצועות שונים. ולכן בחברות רבות אין צוות עובדים מלא. אחת הסיבות העיקריות לכך – אי היכולת להגיע לפשרה בנושא שכר העבודה. הרי כבר מזמן ידוע שתמורת סכומים גדולים של כסף ניתן להעסיק ולמשוך מחברות אחרות את הכמות הנדרשת של כוח עבודה מקצועי ברמה גבוהה.

אבל בנוסף לכסף קיימת הגבלה חשובה נוספת שמפריעה לגייס את העובדים הנדרשים. אלה הן ההגבלות הפנימיות של החברה. הגבלות שקשורות להעסקת עובדים. הן יכולות להיות גלויות – בתור הוראות מפורשות של ההנהלה. או סמויות – בתור "מנהגי החברה". בסופו של דבר מדובר בתופעה שבה בגלל קריטריונים מסוימים שלא קשורים למיומנויות המקצועיות של העובדים לא מקבלים אותם לעבודה.

לדוגמה, לא מקבלים לעבודה אנשים שבשלוש השנים האחרונות החליפו יותר מ- 5 מקומות עבודה שונים. כמו כן לפעמים דוחים את פניותיהם של כל האנשים שכבר עבדו פעם בחברה.

כן, אני מבין שיש סיבות מסוימות לתופעה זו. וחלק מאותם האנשים שמחליפים עבודה לעיתים קרובות הם באמת עובדים לא טובים, וחלק מאלה שמנסים לחזור לחברה הם "חפרפרות". אבל העניין הוא שמתייחסים לכולם בהתאם להכללות הללו. ולכן גם אם אישה בהריון היא מומחית מדרגה ראשונה, לא ייקחו אותה לעבודה אפילו לפי חוזה קצר של חודשיים. גורם נוסף שמפריעה בעבודה הוא דעות קדומות והוראות של ההנהלה. ובנוסף עצלנותם של עובדים האחראים לגיוס כוח עבודה. הרי הרבה יותר פשוט לסרב לכל אותם האנשים שאין ברשותם קורות חיים מושלמים מאשר לברר: למה העובד הזה עזב את מקום העבודה האחרון שלו אחרי חודש בלבד, והאם לעובד הזה באמת אין שום קשר למזימות של אחד הבכירים שבסופו של דבר גרמו לפשיטת רגל של החברה.

תחשבו היטב, מה השפיע על ההחלטה שלכם לגבי כל עובד שלא העסקתם. האם הסיבות בנוגע לכל אדם ספציפי מוצדקות? או שעשיתם הכללה על בסיס דעות קדומות וסטריאוטיפים?